רבות התלבטנו עם מסע כזה של 24 שעות באוויר הוא סביר, והאם רצוי לחתוך אותו לשניים ע"י עצירת מנוחה בבנגקוק. מכל עבר נשמעו דעות שזו משימה בלתי אפשרית (או לפחות בלתי אפשרית לילדות או שלא במחלקת עסקים). הילדות שלנו מוכיחות כבר בהתחלה שהן עשויות מהחומר הנכון שמאפשר לטיולים כאלו לקרות.... יולי הייתה ממש עליזה כל הטיסה, וים, שמעט התעייפה בטיסה לבנקוק התאוששה לקראת הטיסה לסידני, וטרפה במהלכה סטייקים ללא הכרה (האוכל של תאי איירליינס הוא ממש לא רע...). אנחנו ישנו במשמרות. כמובן שמאוד עזרו התנאים הנהדרים של חברת תאי, ובמיוחד מסך מגע אישי עם VOD ומשחקים אינטראקטיבים, שהקלו עלינו, כמו גם מליון חוברות העבודה, המדבקות והציורים שלקחנו לדרך.
סידני, אנחנו כאן, יוצאים למפגש הראשון.
את ההיכרות הראשונה עם סידני עשינו ברגליים. המלון שלנו (שבמשפחת סופר – לא היה עובר... אף כי הוא באמת די סביר) מרוחק כ2-3 ק"מ מסירקולר קיי אליו החלטנו לשים פעמינו ביום (ערב) הראשון. לאחר כשעה של הליכה הבנות גילו רעב עצום אבל מרפי כבר קבע בעבר, שבמקום שבו מתגלה רעב עצום לא תימצא מסעדה ברדיוס של ק"מ. בכל אופן לאחר שאכלנו המשכנו לנמל (סירקולר קיי), שם לצלילים צורמים של חמת חלילים אכלנו את הגלידה המובטחת שיולי שומעת עליה כבר ימים ספורים (מאז שביקרה אצל הרופא שאמר שגלידת וניל היא תרופה מצוינת למחלה התורנית שלה בתחילת נסיעה זו – פצעים בפה).
הג'ט לג משמעותי וים ואני (בן) מתעוררים בחמש וחצי כדי לקרוא, לנסות להביא קרואוסונים (למדנו משהו מסבא דרור) ולהתחיל את היום. אין מה לעשות, מסתבר שסידני היא לא פריז, ולא הצלחנו למצוא קרואסונים טריים. לאחר שחזרנו הערנו את העצלים (בתשע) שהמשיכו לישון כאילו נולדו באוסטרליה (לזכותה של מאיה ייאמר שהיא נרדמה בחמש וחצי). שוב שמנו פעמינו לסירקולר קיו אך הפעם לאחר מספר ארגונים עלינו על מעבורת לאיזור הדרלינג הרבור (איזור הבילויים של סידני). כמובטח סידני יפיפיה מהמים. בניין האופרה הוא בהחלט פסל סביבתי מרשים אך גם העיר עצמה מרשימה ביותר. אין ספק שהעובדה שהעיר מוקפת אוקיינוס והתנועה הקלה בה מבוצעת במעבורות מוסיפה לה יופיי ייחודי.
בדרלינג הרבור, נכנסנו לעולם חיי הבר המופלא של אוסטרליה, אטרקציה שלא הופיעה בשום הסבר מקדמי (כולל זה של הלונלי פלנט מ- 2007) כך שככל הנראה מדובר באטרקציה חדשה. בתחילת הדרך הרגשנו שעבדו עלינו עם אקווריומים מלאים זוחלים וחיות שלא היית רוצה לפגוש בשום פינה חשוכה (נחשים, נמלים, עכבישים חרקים ודבורים) אולם ההמשך היה עוצר נשימה ופגשנו מיני חיות מיוחדות בסביבה כמעט טבעית, בהם בין השאר הבילבי, הקנגרו והקואלה.
בין השאר למדנו שהקואלה שנראית חיה חמודה להפליא היא הרבה יותר עצלנית מחמודה. החיה הזו מבחירה מעדיפה לישון כל היום כדי לא לבזבז אנרגיה וגם על האוכל שלה שמשמש ל"הטענה המינימלית" היא מעדיפה לא לריב (ולכן בוחרת כזה שאין לו ביקוש). מכל המאכלים האפשריים היא מעדיפה לאכול עלי אקליפטוס (או צמח בעל שם דומה) שהעלים שלו רעילים, ורק תודות לגנטיקה שלה היא אינה נפגעת מרעילות זו. (אגב גנטיקה זו מועברת ע"י אכילת צרכי ההורים ע"י הילדים).
משפט היום שייך לים שללא שום הכנה או עידוד אמרה פשוט במהלך הביקור "זה היום הנפלא בחיי". אנחנו כמובן לא ידענו את נפשנו מאושר.
אין ספק שהשיפור ההתמצאות בתחבורה המקומית והכרטיס החופשי שבועי שקנינו הקלה מאוד על התנהלותינו מעתה ואילך. בערב שוב עלינו על מעבורת (על הדרך ים שחה שוב ש"היא מאושרת" על רקע האורות של סידני) לכיוון הדרלינג הרבור, רק כדי לגלות שבתשע כבר לא מגישים אוכל במקום הבילוי המרכזי של סידני והסתפקנו בפיצה עם בירה (גם לים שהעדיפה את הבירה האוסטרלית על המים שלהם). רצנו, השתוללנו, רקדנו עד שסידני השכיבה אותנו לישון.
לציין שכרגע מסתמן שיר מלווה של הטיול, שים המציאה והלחינה, אשר הולך כך (והסליחה עם מי שאינו מבני המשפחה ולכן לא יבין):
"פולקון תלתלים של זהב, פולקון תלתלים של זהב, אולי אני ארנב? לא! לא! לא! אולי אני זנב? לא! לא! לא!, אולי אני סתם צב? לא! לא! לא! אולי אני כוכב? לא! לא! לא! אני פולקון תלתלים של זהב...". אין צורך לציין שיולי שרה את השיר בגאוה רבה, ללא הפסקה, עם כל המימיקה והתנועות המתאימות...
בבוקר זה נותרתי רק אני (בן) עם ג'ט לג שמאפשר לראות את הזריחות, ושבגינו "זכיתם" לסיכום זה....
סידני, אנחנו כאן, יוצאים למפגש הראשון.
את ההיכרות הראשונה עם סידני עשינו ברגליים. המלון שלנו (שבמשפחת סופר – לא היה עובר... אף כי הוא באמת די סביר) מרוחק כ2-3 ק"מ מסירקולר קיי אליו החלטנו לשים פעמינו ביום (ערב) הראשון. לאחר כשעה של הליכה הבנות גילו רעב עצום אבל מרפי כבר קבע בעבר, שבמקום שבו מתגלה רעב עצום לא תימצא מסעדה ברדיוס של ק"מ. בכל אופן לאחר שאכלנו המשכנו לנמל (סירקולר קיי), שם לצלילים צורמים של חמת חלילים אכלנו את הגלידה המובטחת שיולי שומעת עליה כבר ימים ספורים (מאז שביקרה אצל הרופא שאמר שגלידת וניל היא תרופה מצוינת למחלה התורנית שלה בתחילת נסיעה זו – פצעים בפה).
הג'ט לג משמעותי וים ואני (בן) מתעוררים בחמש וחצי כדי לקרוא, לנסות להביא קרואוסונים (למדנו משהו מסבא דרור) ולהתחיל את היום. אין מה לעשות, מסתבר שסידני היא לא פריז, ולא הצלחנו למצוא קרואסונים טריים. לאחר שחזרנו הערנו את העצלים (בתשע) שהמשיכו לישון כאילו נולדו באוסטרליה (לזכותה של מאיה ייאמר שהיא נרדמה בחמש וחצי). שוב שמנו פעמינו לסירקולר קיו אך הפעם לאחר מספר ארגונים עלינו על מעבורת לאיזור הדרלינג הרבור (איזור הבילויים של סידני). כמובטח סידני יפיפיה מהמים. בניין האופרה הוא בהחלט פסל סביבתי מרשים אך גם העיר עצמה מרשימה ביותר. אין ספק שהעובדה שהעיר מוקפת אוקיינוס והתנועה הקלה בה מבוצעת במעבורות מוסיפה לה יופיי ייחודי.
בדרלינג הרבור, נכנסנו לעולם חיי הבר המופלא של אוסטרליה, אטרקציה שלא הופיעה בשום הסבר מקדמי (כולל זה של הלונלי פלנט מ- 2007) כך שככל הנראה מדובר באטרקציה חדשה. בתחילת הדרך הרגשנו שעבדו עלינו עם אקווריומים מלאים זוחלים וחיות שלא היית רוצה לפגוש בשום פינה חשוכה (נחשים, נמלים, עכבישים חרקים ודבורים) אולם ההמשך היה עוצר נשימה ופגשנו מיני חיות מיוחדות בסביבה כמעט טבעית, בהם בין השאר הבילבי, הקנגרו והקואלה.
בין השאר למדנו שהקואלה שנראית חיה חמודה להפליא היא הרבה יותר עצלנית מחמודה. החיה הזו מבחירה מעדיפה לישון כל היום כדי לא לבזבז אנרגיה וגם על האוכל שלה שמשמש ל"הטענה המינימלית" היא מעדיפה לא לריב (ולכן בוחרת כזה שאין לו ביקוש). מכל המאכלים האפשריים היא מעדיפה לאכול עלי אקליפטוס (או צמח בעל שם דומה) שהעלים שלו רעילים, ורק תודות לגנטיקה שלה היא אינה נפגעת מרעילות זו. (אגב גנטיקה זו מועברת ע"י אכילת צרכי ההורים ע"י הילדים).
משפט היום שייך לים שללא שום הכנה או עידוד אמרה פשוט במהלך הביקור "זה היום הנפלא בחיי". אנחנו כמובן לא ידענו את נפשנו מאושר.
אין ספק שהשיפור ההתמצאות בתחבורה המקומית והכרטיס החופשי שבועי שקנינו הקלה מאוד על התנהלותינו מעתה ואילך. בערב שוב עלינו על מעבורת (על הדרך ים שחה שוב ש"היא מאושרת" על רקע האורות של סידני) לכיוון הדרלינג הרבור, רק כדי לגלות שבתשע כבר לא מגישים אוכל במקום הבילוי המרכזי של סידני והסתפקנו בפיצה עם בירה (גם לים שהעדיפה את הבירה האוסטרלית על המים שלהם). רצנו, השתוללנו, רקדנו עד שסידני השכיבה אותנו לישון.
לציין שכרגע מסתמן שיר מלווה של הטיול, שים המציאה והלחינה, אשר הולך כך (והסליחה עם מי שאינו מבני המשפחה ולכן לא יבין):
"פולקון תלתלים של זהב, פולקון תלתלים של זהב, אולי אני ארנב? לא! לא! לא! אולי אני זנב? לא! לא! לא!, אולי אני סתם צב? לא! לא! לא! אולי אני כוכב? לא! לא! לא! אני פולקון תלתלים של זהב...". אין צורך לציין שיולי שרה את השיר בגאוה רבה, ללא הפסקה, עם כל המימיקה והתנועות המתאימות...
בבוקר זה נותרתי רק אני (בן) עם ג'ט לג שמאפשר לראות את הזריחות, ושבגינו "זכיתם" לסיכום זה....
איזה כייף לקום בבוקר ולקרוא את המילים הללו!!!!
השבמחקאני יושבת (אור) כאן עם סבתא תמי ואנו מתמוגגות מהמילים ורוצות שתעלו לנו קצת תמונות כי לא זכינו לדמיון מפותח כמו של ים , ואם לומר את האמת אנחנו מתגעגעות ורוצות לראות את החיוכים שלכם!!
בכל מקרה הכל טוב, לנו אין הרבה מה לספר, אני בין מבחנים (עברתי כבר שתיים עוד חמש נותרו...) סבתא מוסרת שהיא מאוד מתגעגעת ושלמדה משהו על הקואלה. וכמו כן היא משבחת אותך אחי על הכתיבה המרשימה, והיא מיואשת מזה שהיא כבר פעמיים מנסה לכתוב לכם אך ללא הצלחה
מקווה שזה יגיע אליכם
אוהבות המון סבתא ודודה אור.
זה משגע באיזה מהירות אור הצליחה,ואני הבוקר כבר כתבתי שני מכתבים ולא הצלחתי לשלוח.כיף לקרוא ולהרגיש ולו במעט אתכם לטייל קצת בעולם החי להנות מהחוכמות של ים והאושר והשמחה שיולי מפיצה.מייפל מתגעגעת אליכם כמונו ואבא קובע שהיא בדיכאון מרב געגוע ,יומיים ראשונים היא פתחה את הדלת באמצע הלילה אבל מאז היא נרגעה וקיבלה על עצמה את דין המציאות. אנחנו מתגעגעים וכמו שכבר סיפרתי לכם אתמול תמר קישלס בכתה מרב געגוע לים כי היא רגילה לעבוד עם ים בקומיקס..אז ברור שאנחנו מתגעגעים ומתנפלים על כל שבריר מידע מיכם (כמובן גם מתמוגגים),אבל חברים אנחנו רוצים לראות גם תמונות.אוהבת ומתגעגעת אמא סבתא תמי.
השבמחק